איזה דומיין לבחור לעסק? co.il או com, ואיך לא לאבד אותו

התשובה הקצרה: לעסק ישראלי - co.il, בשם קצר שעובר בטלפון בלי לאיית, רשום על שמכם (לא על שם המפתח), עם חידוש אוטומטי מופעל. זהו, בגדול. ההרחבות וההתלבטויות - למטה.

בחירת דומיין נשמעת כמו החלטה של חמש דקות, ובפועל היא אחת ההחלטות שהכי יקר לתקן אחר כך: הדומיין מודפס על כרטיסי ביקור, יושב בכתובות המייל, צבור בו ותק מול גוגל, וכל החלפה שלו היא פרויקט העברה שלם. שווה לקבל אותה נכון בפעם הראשונה.

co.il או com?

לעסק שהלקוחות שלו בישראל, co.il הוא ברירת המחדל: הוא אומר ללקוח "עסק מקומי" עוד לפני שנכנסים, וזו גם הציפייה - ישראלי שמקליד כתובת של עסק ישראלי ינחש co.il.

com נכון כשחלק מהעסק פונה לחו"ל, או כשהמותג שואף לשם. ואם ה-com של השם שלכם פנוי - שווה לרשום אותו גם כשלא צריך אותו, ולהפנות ממנו לאתר: העלות השנתית קטנה, והוא חוסם את התרחיש שבו מישהו אחר יושב על השם שלכם עם סיומת אחרת.

מה שלא שווה לעשות: להתעכב חודש על ההתלבטות. דומיין הוא כתובת, לא אסטרטגיה - המותג נבנה ממה שיש באתר, לא מהסיומת.

השם עצמו: המבחן של שיחת הטלפון

המבחן הפשוט ששווה יותר מכל כלל: תגידו את הכתובת בקול רם בטלפון, פעם אחת, בלי לאיית. אם הצד השני מקליד נכון - יש לכם שם טוב.

מה שעוזר לעבור את המבחן: קצר ככל האפשר; בלי מקפים אם אפשר (אף אחד לא זוכר איפה המקף); בלי כתיב כפול-משמעות באנגלית (k או c? i או y?); ועדיף שם העסק כמו שהוא, לא סלוגן. אם שם העסק שלכם מאוית חופשי באנגלית - שווה לרשום גם את הווריאציה הנפוצה ולהפנות.

השם תפוס. מה עכשיו?

קודם כל בודקים מה תפוס: אתר פעיל של עסק אמיתי, או עמוד חניה ריק שמחכה לקונה.

עסק פעיל - מוותרים ועוברים לווריאציה. גם אם סיומת אחרת פנויה, לחיות ליד עסק אחר עם אותו שם זה מתכון לבלבול, למיילים שהולכים לכתובת הלא נכונה, ולפעמים גם לצרות משפטיות.

דומיין חונה - אפשר לברר מחיר, אבל בעיניים פקוחות: מחזיקים ספקולטיביים מתמחרים לפי הרצון שלכם, לא לפי שווי. ברוב המקרים וריאציה טובה - תוספת מילה קצרה, סיומת אחרת - משיגה את אותה תוצאה בחלק זעיר מהעלות.

הסעיף הכי חשוב: על שם מי הדומיין רשום

כאן נמצאות הטעויות שפוגשות אותי שוב ושוב, ולכן אני חד-משמעי: הדומיין נרשם על שם בעל העסק. תמיד. לא על שם המפתח, לא על שם הסוכנות, לא על שם "המחשבים של גיסי".

דומיין הוא הנכס הדיגיטלי הקשה ביותר לשחזור: מי ששולט ברישום יכול להפנות את האתר לכל מקום, לקרוא את המיילים של העסק, או פשוט להיעלם עם המפתחות. זה קורה לא בגלל זדון בדרך כלל - בגלל ספק שנסגר, מפתח שלא עונה, או חשבון שנפתח לפני עשור במייל שאבד. הצ'קליסט המלא של בעלות על נכסי האתר - במדריך "מי באמת מחזיק את האתר שלכם".

ושלושה הרגלים קטנים שמונעים את רוב האסונות: חידוש אוטומטי מופעל עם כרטיס בתוקף; כתובת המייל בחשבון הרישום היא כתובת שחיה ונבדקת; ופרטי הגישה לרשם שמורים אצלכם, לא רק אצל מי שבנה את האתר.

ודומיין בעברית?

קיים (אפשר לרשום כתובת בעברית), אבל אני ממעט להמליץ עליו כדומיין ראשי: כתובות מייל על דומיין עברי עדיין נתקלות בבעיות תאימות, הקלדה שלו דורשת החלפת שפה, ושיתוף שלו בהודעות נראה לפעמים כמו ג'יבריש טכני. כתובת לטינית קצרה עם אתר בעברית מנצחת כמעט בכל תרחיש.

מחליפים דומיין לאתר קיים? רגע

אם כבר יש אתר באוויר והשם החדש מגרד - זכרו שהדומיין צבר ותק: קישורים, אינדוקס, היכרות של גוגל. החלפה בלי תוכנית הפניות מסודרת שורפת את כל זה. איך עושים את זה בלי לאבד את גוגל - כאן.

שורה תחתונה

דומיין טוב הוא קצר, עובר בטלפון, יושב על co.il לעסק ישראלי - ורשום על שמכם עם חידוש אוטומטי. את רוב ההחלטה אפשר לסגור בערב אחד; את הבעלות הנכונה אי אפשר לתקן רטרואקטיבית בערב אחד.

מתלבטים בין שמות, או לא בטוחים על שם מי הדומיין הנוכחי רשום? תשאלו אותי - בדיקה כזאת לוקחת דקות, וחוסכת שנים.