מי באמת מחזיק את האתר שלכם? הצ'קליסט של דומיין, אחסון וגישות

יש סוג של תקלה שלא נראית כמו תקלה עד שהיא נהיית אסון: האתר עובד מצוין, ואז יום אחד צריך לשנות משהו — ומתגלה שאין לכם גישה לכלום. הדומיין רשום על שם הבחור שבנה את האתר לפני שש שנים. האחסון בכרטיס אשראי של מישהו שעזב. הסיסמה למערכת הניהול — "אני חושב שלמעצב יש".

זה לא נדיר. זה אחד הדברים הראשונים שמתגלים בכל שיקום אתר, ולרוב הוא זה שגוזל את השבוע הראשון. הנה איך בודקים שזה לא המצב אצלכם, ומה עושים אם כן.

הצ'קליסט: חמישה דברים שחייבים להיות על שמכם

1. הדומיין. זה הנכס החשוב ביותר — הוא הכתובת שכל הלקוחות מכירים. תבדקו מי רשום כבעלים ומי איש הקשר האדמיניסטרטיבי, ואצל איזה רשם הוא מנוהל. אם אתם לא יודעים, שירותי WHOIS חינמיים יראו לכם לפחות את הרשם. המייל שמחובר לחשבון הרשם חייב להיות שלכם — הוא זה שמקבל את התראות החידוש.

2. חשבון האחסון. מי משלם, ומי יכול להתחבר. אחסון שנרשם על חשבון של המפתח נראה נוח עד שהוא מפסיק לשלם — או מפסיק לענות — והאתר נעלם בלי הודעה.

3. מערכת הניהול. משתמש מנהל בוורדפרס (או במה שיש) על שמכם, עם סיסמה שאתם יודעים ואימות דו-שלבי שמחובר לטלפון שלכם. לא של המפתח, לא של המעצב.

4. הקוד והגיבויים. איפה הגיבויים נשמרים ואיך משחזרים אותם בלי המפתח. באתר מותאם — איפה הקוד (מאגר Git? תיקייה?) והאם יש לכם גישה. גיבוי שיושב רק על המחשב של מישהו אחר הוא לא גיבוי שלכם.

5. החשבונות מסביב. Google Search Console, Google Analytics, פרופיל העסק בגוגל, מנהל התגים, חשבון הפרסום, מערכת הדיוור. כל אחד מהם צריך בעלים אחד לפחות שהוא אתם — לא רק "עורך".

הבדיקה של עשר דקות

1. חפשו את הדומיין בשירות WHOIS. הרשם ותאריך התפוגה צריכים להיות ידועים לכם.
2. תנסו להתחבר לחשבון הרשם. אם לא יודעים איך — זו התשובה.
3. תנסו להתחבר לאחסון. אותו דבר.
4. תיכנסו למערכת הניהול עם משתמש שהוא שלכם, ותבדקו שהוא מנהל ולא עורך.
5. תפתחו את Search Console ואת פרופיל העסק בגוגל, ותוודאו שאתם רשומים כבעלים.

כל צעד שנכשל הוא נקודת תלות. תרשמו אותה.

אתר שאתם משלמים עליו אבל לא יכולים להתחבר אליו הוא לא שלכם. הוא מושכר — בתנאים שאף אחד לא הסכים עליהם.

מה עושים כשמשהו לא על שמכם

המפתח זמין ובסדר גמור. רוב המקרים. תבקשו העברה מסודרת: הדומיין לחשבון רשם שלכם, האחסון לחשבון שלכם, משתמש מנהל חדש, ורשימת גישות. מפתח הגון יעשה את זה בלי דרמה — לרוב הוא בעצמו לא רוצה להיות אחראי על הנכסים שלכם.

המפתח לא עונה. קודם מוודאים שהדומיין לא עומד לפקוע — זה הדחוף. אחר כך: לרשם יש נהלים להעברת בעלות כשיש הוכחת שייכות (חשבוניות, התכתבויות, אתר שמציג את פרטי העסק שלכם). זה לוקח זמן, אבל זה אפשרי. באחסון — לרוב קל יותר להעביר את האתר לחשבון חדש מאשר להשיג את הישן.

הדומיין פקע. יש תקופת חסד קצרה לחידוש אצל רוב הרשמים, ואחריה תקופה שבה הוא עדיין ניתן להצלה בעלות גבוהה יותר. אחרי זה הוא משתחרר לשוק, ודומיינים של עסקים פעילים נתפסים מהר. אם זה קרה — זה היום, לא השבוע הבא.

ההרגלים שמונעים את כל זה

• חידוש אוטומטי לדומיין, עם כרטיס שלכם, ותזכורת ביומן חודש לפני התפוגה בכל מקרה.
• מייל ייעודי לחשבונות טכניים (למשל admin@ של העסק) — לא המייל האישי של מי שעובד אצלכם עכשיו.
• מסמך גישות אחד, במנהל סיסמאות, עם רשימת כל החשבונות ומי הבעלים. מתעדכן כשמישהו נכנס או עוזב.
• בכל פרויקט חדש — סעיף בעלות בהצעת המחיר, לפני שמתחילים. זו אחת מהשאלות שכדאי לשאול כל מי שבונה לכם משהו.

שורה תחתונה

כל האסונות בקטגוריה הזאת הם איטיים ושקטים: שנים של "זה עובד, למה לגעת" ואז שבוע אחד של פאניקה. עשר דקות של בדיקה היום חוסכות את השבוע ההוא.

לא בטוחים מה רשום על מי? שלחו לי את הכתובת — אבדוק מה גלוי, אגיד לכם מה כדאי להעביר, ואם צריך אעשה את ההעברה מסודר.